הלה המכונ לבריאות המשפ בע"מ נ' גרין פוקס

החלטה

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.

תמצית הבקשות להארכת המועד וההתנגדות

במסגרת תיק ההוצאה לפועל הוגש לביצוע שטר חוב בסך 1,078 ₪, חתום על ידי המבקשת לפקודת המשיבה ונושא תאריך 20.5.2003 (להלן: "שטר החוב"). תיק ההוצאה לפועל במסגרתו הוגש שטר החוב לביצוע נפתח עוד ביוני 2004. ההתנגדות לביצוע ובקשה להארכת המועד להגשתה, הוגשו רק ביום 21.9.10.

לטענת המבקשת, אף שמאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל חלפו שנים רבות, האזהרה לא הומצאה לה מעולם ונודע לה אודות התיק רק כאשר בוצע עיקול על חשבונותיה. לנוכח טענת המשיבה בדבר המצאת האזהרה לכתובת אימה של המבקשת, טוענת המבקשת כי אין לה קשר עם אימה משה שנים ואין היא מתגוררת עם אימה כלל.

לגופם של דברים, טוענת המבקשת כי שטר החוב ניתן למשיבה לביטחון ולהבטחת תשלומים בהם תחוב המבקשת בגין טיפולי שיניים שיינתנו לה על ידי המשיבה. בפועל, טוענת המבקשת, הופסקו הטיפולים ביוזמתה בטרם הושלמו וכפי שזכאית הייתה לעשות. בעת הפסקת הטיפולים, מוסיפה המבקשת וטוענת, לא זו בלבד שלא נותרה כל חבות למשיבה אלא שהיא נותרה ביתרת זכות. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת שאין היא חייבת מאום למשיבה.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת. לטענת המשיבה, הבקשה להארכת מועד וההתנגדות הוגשו בלא כל תצהיר וזה למעשה נמסר לראשונה בעת הדיון. המשיבה מודה שהאזהרה נמסרה לבית אימה של המבקשת רק באפריל 2009 ולא ידעה להסביר את העיכוב בהמצאתה מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל. ממילא, טוענת המשיבה, בנסיבות אלו אין למעשה בפני בית המשפט לא בקשה לארכה ולא התנגדות. המשיבה איננה מתייחסת לטענות ההתנגדות לגופן.

ראוי לציין כי במהלך הדיון העלתה המבקשת, לראשונה, טענה בדבר חוסר סמכות מקומית לנוכח תניית שיפוט ייחודי הנקובה בשטר החוב. טענה זו לא נטענה בהזדמנות הראשונה וודאי שלנוכח ההלכה שלפיה אין להקנות חשיבות ייתרה לטענות שכאלו בהתחשב במרחקים הגיאוגרפיים, אין כל מקום לדון בטענה זו.

הארכת המועד

חלקו הראשון של הדיון עוסק בעתירה להארכת מועד.

בהתאם לסעיף 7 בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, המצאת אזהרה תיעשה בדרך שממציאים כתבי בי דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בהתאם לתקנה 477 לתקנות ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען גופו ובהתאם לתקנה 481 ניתן לבצע המצאה "לאחד מבני משפחתו הגרים עמו".

המשיבה מודה כי האזהרה בתיק זה לא הומצאה למבקשת אלא לאימה. דא עקא, שהמבקשת טוענת שכלל איננה מתגוררת עם אימה וכלל לא התגוררה עם אימה בעת מסירת האזהרה לאם. המשיבה כלל לא עשתה ניסיון לסתור טענה זו. אם כך, מסתבר שכלל לא הומצאה אזהרה למבקשת ואם לא הומצאה – ממילא שלא החל מירוץ המועדים להגשת ההתנגדות ואין צורך בבקשה להארכת המועד.

למעלה מהצורך יצוין כי כאשר המשיבה עצמה משתהה במשך שנים במסירת האזהרה למבקשת ודאי שלא הייתה הצדקה לשלול מהמבקשת יומה בגין איחור בן שבועות ספורים בהגשת ההתנגדות, אך אין כל צורך לדון בכך בפרוטורוט כאשר כלל לא הייתה המצאה, כאמור.

ההתנגדות

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות עול ההוכחה המוטל על המבקשת מצומצם. המבקשת איננה נדרש בשלב זה להראות כיצד תוכיח את גרסתה ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשת או את סיכויי הצלחתה בתיק העיקרי. די לה למבקשת בשלב זה להראות כי יש בידיה טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייבת המבקשת להיכבד ולפרט את טענותיה. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.

המבקשת הסבירה בבקשתה כי השטר ניתן לבטחון בגין טיפולי שיניים וכי בפועל הופסקו טיפולי השיניים, כך שהמבקשת עוד נותרה ביתרת זכות. אמת, עתירת המבקשת לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין אך כאשר המבקשת איננה מיוצגת, כאשר התצהיר מוגש בעת הדיון וכאשר מדובר במחדל פרוצדוראלי בלבד, אינני סבור שיש הצדקה לשלול מהמבקשת את יומה רק בגין מחדל זה.

המשיבה ויתרה על חקירת המבקשת וטענות המבקשת אם כן, לא הופרכו ולא נתבררו כהגנת בדים. אם יוכחו טענות המבקשת תידחה התביעה ודי בכך להצדיק את מתן הרשות להגן.

במצב זה הנני מורה כדלהלן:

ניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענות המפורטות בהתנגדות.

הדיון יתקיים בפסים של סדר דין מהיר. בתוך 45 יום תגיש המשיבה את המסמכים אשר יש לצרף לכתב תביעה לפי תקנה 214ב1 לתקנות. בתוך 45 יום לאחר מכן יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. קדם משפט יתקיים ביום 23.5.11 בשעה 15:30.